ההפרדה בין הפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית לתושבי הבירה היהודים, שתינקט כצעד ביטחוני הכרחי, תשים קץ לסיסמה הבלתי מציאותית של “ירושלים כולה מאוחדת בריבונות ישראל”. כך אמנם לא תחולק ירושלים היהודית, אבל מזרח ירושלים תחולק בפועל
תא”ל (מיל’) אפרים סנה | 17.02.2016 | “הארץ”
לראשונה זה 14 שנה יצאה מפלגת העבודה עם תוכנית מדינית. היא בנויה על פי המתכונת של פתרון שתי המדינות, כפי שניסח אותה ח”כ חיליק בר, אבל החידוש האמיץ שבה הוא המתכון להפרדה בירושלים של יו”ר האופוזיציה, יצחק הרצוג.
על פי הרצוג, רוב שכונותיה היהודיות של ירושלים יופרדו מהשכונות הערביות בגדר. לצעד כזה יהיו בהכרח השלכות מרחיקות לכת, שלא הכל מבינים אותן. כיוון שאיש לא יוכל לסגור רבע מיליון פלסטינים במכלאה שבין הגדר החדשה לחומה שנבנתה לאחר האינתיפאדה השנייה, יהיה צורך לפתוח את החומה לפלסטינים, למעבר לשטחי הגדה המערבית. תושבי השכונות הללו ינותקו ממרקם החיים של ירושלים העברית, אך בהכרח יתחברו שוב למרקם החיים והכלכלה של הגדה המערבית, שממנו נותקו על ידי חומת ההפרדה. לא יהיה עוד כל צידוק לכך שפלסטינים אלה יחזיקו בתעודות זהות של העיר שממנה הופרדו. עם או בלי תיאום עם הרשות הפלסטינית, סמכותה תוחל בהדרגה על השכונות שחוברו לגדה המערבית.
ההפרדה בין הפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית לתושבי הבירה היהודים, שתינקט כצעד ביטחוני הכרחי, תשים קץ לסיסמה הבלתי מציאותית של “ירושלים כולה מאוחדת בריבונות ישראל”. כך אמנם לא תחולק ירושלים היהודית, אבל מזרח ירושלים תחולק בפועל.
כל משא ומתן בין ישראל לפלסטינים בעתיד יתחיל מנקודה זו. אם יגלו הפלסטינים תבונה מדינית, הם ידרשו לפתוח לאלתר במו”מ. המציאות החדשה שתיווצר, היא יישומו בפועל של אחד מהעקרונות של מתווה הנשיא קלינטון, שאמר “שכונות יהודיות לישראל, שכונות ערביות לפלסטין”. אם נזכור כי יאסר ערפאת הסכים בשעתו לריבונות ישראל בכותל המערבי, ייפתח מו”מ עתידי על ירושלים בנקודה נוחה יותר לכולם.
בשנות ה–90, כאשר דיברנו עם הפלסטינים על הסדר, יצרנו את הביטויים “יריחו תחילה” ו”עזה תחילה”. האמנו אז כי קל יותר להתחיל ממקום שולי, נידח. את סוגיית ירושלים הטעונה חשבנו “להשאיר לסוף”. אך לפעמים נשברת חומה לא בנקודת ההתנגדות הקלה ביותר, אלא דווקא בנקודת ההתנגדות החזקה ביותר.
מאז רצח רבין תקוע תהליך השלום בעיקר בשל חוסר אומץ פוליטי.
התוכנית החדשה של מפלגת האופוזיציה הראשית אומרת, ירושלים תחילה. יש לשבח את האומץ הפוליטי שבו נהגתה. אם תבוצע התוכנית — ורוב תושבי ישראל תומכים בהפרדה מעין זו — אפשר יהיה להתקדם למימוש הפתרון שאין לו תחליף — פתרון שתי המדינות.
הקהילה הבינלאומית, המדינות שמחויבות ליוזמת השלום הערבית, צריכות לאמץ את תוכנית ההפרדה בירושלים ולתמוך בה. אין כרגע שום הצעה מעשית יותר שעשויה לעצור את ההידרדרות בשטח הממיטה אסון על שני העמים.
פורסם במקור ב”הארץ”: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2853324
