מדיניות הממשלה כיום היא הפוכה לזו של בן גוריון. הוא סבר כי לא חשוב מה יאמרו הגויים, אלא מה שיעשו היהודים, והממשלה כיום מתנהגת לפי הכלל – לא חשוב מה יעשו הגויים, העיקר הוא מה שיאמרו היהודים
אלוף (מיל’), פרופ’ יצחק בן ישראל | פורסם ב”ידיעות אחרונות” | 2 מרץ 2015, עמ’ 24
“רק העזת היהודים הקימה את המדינה ולא החלטת או”ם-שמום” אמר דוד בן-גוריון בישיבת הממשלה כחודש לפני יום-העצמאות השביעי, ב-1955, בעקבות פיגוע שחוללו מחבלים שחדרו מרצועת עזה והגיעו עד העיר רחובות. מאז נהפך הביטוי לאחד מנכסי צאן הברזל של מטבעות הלשון בפוליטיקה.
בן-גוריון לא זלזל כלל בארגון האומות המאוחדות, כמו שהסביר בעצמו: “זו תהא טעות מכשילה אם מישהו יאמר שאין ממש וערך לאו”ם. או”ם היא הבימה העליונה של דעת הקהל האנושית בימינו… ואין לזלזל בערכה העצום של דעת קהל זו”. ערב הבחירות באותה שנה, הוא הוסיף ואמר כי “יש לשקול בכל פעם אם הצעד שנעשה בניגוד למקובל בעולם הוא חיוני וכדאי להתגרות עם דעת הקהל – או לא”. לזכותו ייאמר כי לפעמים התחשב בדעת קהל זו, ולעיתים התעלם ממנה.
מה היה הכלל שעמד לנגד בן גוריון בהחלטות הנוגעות לביטחונה של מדינת ישראל? הוא חשב כי מעשים חשובים יותר מדיבורים: “ההיסטוריה אינה נעשית על-ידי דיבורים – אלא ע”י מעשים. […] לא מתוך כותרות צעקניות וקיקיוניות של עיתונים יומיים – אלא מתוך אספקלריה היסטורית מרחיקת ראות – נסתכל לדברים הנעשים סביבנו. מתוך ניסיון רב-דורות זה נדע ונכיר מקומנו הצנוע במערכת הכוחות בעולם, ולא נתרברב בניצחונות וכיבושים […] אבל גם נדע שלא להתבטל בפני אחרים, ויהיו האחרים תקיפים ועשירים וחזקים […] וגם נתרחק מכל שמץ של יהירות ושחצנות, שכוחה אינה אלא בהבל פיה; […] עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים.”
מה שמתחולל כיום לנגד עינינו סביב נאומו של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקאי הוא היפוכה של מגמה זו: הנאומים נעשו יותר חשובים מהמעשים. מותר לנו להקריב פתאום את האינטרסים הברורים ביותר שלנו, המוסכמים על-ידי ידי רוב מכריע של הציבור, לטובת נאום אחד “חזק” בבירת ארה”ב.
ומהו אינטרס חזק יותר, ומוסכם יותר על כל שכבות הציבור מאשר מניעתה של פצצת אטום איראנית? כישלון מתמשך של הממשלה הנוכחית ואלה שלפניה, עוד לפני עשור, הוביל לכך שהאיראנים התקדמו למרחק נגיעה מייצור אורניום מועשר ברמה ובכמות המספיקה לפצצה. עד לפני מספר שנים אפשר היה לעצור את פיתוח כושר ההעשרה באיראן בתקיפה אחת ממוקדת, כגון זו שנעשתה נגד הכור בבגדד ב-1981, או תקיפות אחרות המדווחות על ידי העיתונות הזרה. כישלונה המתמשך של הממשלה בבלימת השגתה של יכולת זו הוביל לכך שהאיראנים אינם תלויים עוד בידע זר ובמרכיבים חומריים מחוץ לארצם במרוץ להשגת הפצצה הנכספת. מה שעוצר בשנים האחרונות את איראן מלחצות את הקו האסור הוא החשש מפני תקיפה, הרצון להקל את הלחץ והבידוד הבינלאומי והסבל שנגרם מהסנקציות הכלכליות. כל אלה הם מכשירים חשובים המצויים בידי ארה”ב ולא בידינו. אסטרטגיה נבונה ואחראית הייתה שואפת אפוא לשיפור היחסים עם אמריקה ולא להריסתם.
מדיניות הממשלה כיום היא הפוכה לזו של בן גוריון. הוא סבר כי לא חשוב מה יאמרו הגויים, אלא מה שיעשו היהודים, והממשלה כיום מתנהגת לפי הכלל – לא חשוב מה יעשו הגויים, העיקר הוא מה שיאמרו היהודים.