מכתב האלופים

פןרסם ב”הארץ” | 1.1.2023

ההסכמים ויוזמות החקיקה בדרך להקמת הממשלה החדשה, ובמיוחד “חוק סמוטריץ'”, נותנים לגורמים פוליטיים מובהקים פתח להתערבות בנושאי ביטחון אופרטיביים. כך הם יוכלו ליזום פעולות באיו”ש ומול רצועת עזה, שבחסות החוק מכוונות לעצב מציאות חדשה שתוביל לשבר ביטחוני, מדיני וחברתי.

היוזמות נשענות מחד גיסא על חוסר מקצועיות, בורות או התעלמות מפרטי ניהול החיים והביטחון בשטחים, ומאידך גיסא על ראייה אמונית בסיפוח — מעשי ובהמשך פורמלי — של שטחי איו”ש.

כפועל יוצא מכך, קריסה וחיסול הרשות הפלסטינית, תוך מעבר לניהול ישיר של חיי הפלסטינים, כולל רווחה, בריאות, תברואה ותשתיות בתוך הערים ומחוצה להן, במחיר של עשרות מיליארדים על חשבון כל אחד מאתנו. החמאס והקיצונים האחרים בוודאי מחככים ידיים בהנאה.

זה שנים הציבור וחלקים בתקשורת אינם מתעניינים ואינם בקיאים בנעשה בשטחים, וודאי לא בנושאים אזרחיים אפורים, והנושא נתפש כסרח עודף של העשייה הביטחונית המבצעית. בקביעה לכאורה מינהלית, שימונה שר נוסף במשרד הביטחון שיהיה אחראי על תיאום הפעולות בשטחים ועל המינהל האזרחי, מסתתר שינוי אסטרטגי בעל השלכות ביטחוניות, משפטיות, ובינלאומיות כבדות. תהיה בכך לא רק פגיעה ביכולת המבצעית הביטחונית, אלא גם פגיעה ביכולת לנהל את החיים האזרחיים של הישראלים ושל הפלסטינים כאחד, ביכולת לתת להם את המעטפת הביטחונית. ובאופן מעשי זה יביא לאנדרלמוסיה ולחוסר תפקוד, גם של המערכת האזרחית, שחייבת את המעטה הביטחוני האינטגרטיבי האורגני.

זאת המשמעות האמיתית של העברת הסמכות לניהול המינהל האזרחי בשטחים לידי השר הנוסף במשרד הביטחון, בתוך גבולות האחריות של שר הביטחון. בפועל, התהליך יוביל לניהול הדברים בערוץ נפרד, מעל לראשם של גורמי הביטחון.

אין מדובר בשטח ריבוני ישראלי, ולכן ההשוואה למתנהל בתוך המדינה מטעה וחסר שחר. על פי הדין הבינלאומי, האחריות למימוש החוק באיו”ש מוטלת על אלוף הפיקוד. בשל המצב החוקתי הקיים, היבטי החוק באיו”ש מורכבים ביותר והדין הישראלי תקף בעיקר על היישובים והאזרחים הישראלים. על פי ההלכה הקיימת, מתאם הפעולות בשטחים והמינהל האזרחי שפועלים בשטח, ולא מקריית הממשלה בירושלים, הם שמופקדים מטעם אלוף הפיקוד, שר הביטחון וממשלת ישראל על תיאום הפעולות האזרחיות, בין עצמן, בינן ובין כלל גורמי הביטחון ועל פי הצורך — בינן לבין הגורמים הפלסטיניים השונים ולעתים אף מול גורמים בינלאומיים. מדובר בתחומים כמו תכנון ופיקוח על קרקעות, תעסוקה, מים, חשמל, תשתיות, תקשורת, תחבורה ועוד.

כאשר יורדים לפרטי יישום החוק החדש על ידי השר הנוסף, אפשר להניח כי יחידות הפיקוח והאכיפה הקרקעית יפעלו על פי שיקולים פוליטיים, ולא ביד אחת עם גורמי הביטחון. כך גם ייעשה באשר להרחבת בנייה ביישובים הישראליים, באשר להשתלטות על קרקעות פרטיות או אדמות מדינה ואדמות נפקדים, באשר להיתרי תנועה לפלסטינים, לתיאומי סחר בין הרשות, מדינת ישראל והעולם, למערכות התקשורת, עיבוד חקלאי, ועוד. למעשה, זהו סיפוח דה־פקטו.

כך מעצבים מציאות אסטרטגית כאוטית מתחת לרדאר, וייתכן שלכך מכוונים העומדים מאחורי השינוי, אפילו בניגוד לכוונת ראש הממשלה עצמו ולמדיניות המוצהרת של הממשלה.

שר הביטחון, שישא על פי החוק באחריות הכוללת, לא יידע, לא ירצה לדעת, או שיבחר להתעלם מהנעשה. זה רק חלק מהתמונה. העניין חמור הרבה יותר: מה שהיתה אחדות הפיקוד תפורק לחלוטין. תחת שר הביטחון, ומטעמו הרמטכ”ל ואלוף הפיקוד פעלו באופן קבוע ובמשולב, ארבע סמכויות הביצוע הביטחוני: הצבא, שב”כ, המינהל האזרחי ומשטרת ישראל. לקח שנים רבות, ובמחיר “דם, יזע ודמעות”, לגבש את המתכונת הקיימת ולעבוד במשותף ובמתואם גם באירועי מקרו וגם באירועים טקטיים מיידיים. בשטחים אירוע טקטי במחסום, במהלך הריסת מבנה או לעתים בפיגוע או תאונת דרכים, הופך על נקלה לאירוע אסטרטגי ובינלאומי, המחייב קבלת החלטות מיידיות והורדתן במקביל לכלל הגופים לביצוע.

האי־הלימה בין האחריות לחלוקת הסמכויות, תבוא לידי ביטוי גם אם מג”ב איו”ש יוכפף לשר ל”ביטחון לאומי”, להבדיל מהכפיפות המבצעית עד עתה. תתקיים מציאות שעל פיה שלושה שרים — שר הביטחון, השר הממונה על המינהל האזרחי והשר הממונה על מג”ב — יהיו מעורבים בניהולו של אירוע אחד שמחייב מענה מיידי, וכיבוי המדורה בטרם שתהפוך לשריפה רבתי.

יש להבין: משמעות השינויים היא, שתהליכים שהיו נסגרים במהירות וביעילות בדרג המקצועי, ולרוב הרבה מתחת לשר הביטחון, יחייבו בהכרח הכרעה של ראש הממשלה או אפילו של הקבינט הביטחוני. התוצאה עלולה להיות לא רק שינוי בלתי הפיך של המצב בשטח, אלא גם פוטנציאל לכשלים ביטחוניים עם תוצאות אלימות בלתי נשלטות.

המחיר עלול להיות כבד: דם, משבר חברתי, כלכלי ובינלאומי, ונזק לציבור כולו — לא רק באיו”ש. ציבור שלם שאינו רואה בכאוס מתת שמים, ואינו רוצה לשעבד את עתידו ועתיד ילדיו לגחמות הרסניות, ישלם את המחיר.

מעבר לכל, האנדרלמוסיה שהשינויים המדוברים יביאו, תפעל בניגוד לכוונת יוזמי השינויים הללו, ותקשה על כל ממשלה ליישם את מדיניותה. ברמה האסטרטגית השינויים המוצעים שומטים את הקרקע מהטיעון הישראלי שמסביר כי מעשינו באיו”ש אינם מעידים על קיבוע השליטה, אלא על מצב זמני, עד להסדר בעל תוקף. לכך יש השלכות דרמטיות על מעמדה הבינלאומי של ישראל, על יחסי החוץ והכלכלה שלה, ועל היכולת המשפטית להגן על המתנחלים, על אנשי כוחות הביטחון ועל מקבלי ההחלטות עצמם.

על החתום:

• אלוף (מיל’) מתן וילנאי, לשעבר סגן הרמטכ”ל והשר להגנת העורף, יו”ר ‘מפקדים למען ביטחון ישראל’
• אלוף (מיל’) יעקב אור (מנדי), לשעבר מתאם הפעולות בשטחים, מפקד אוגדת יהודה ושומרון והממונה על ביקורת המדינה במערכת הביטחון
• אלוף (מיל’) דני יתום, לשעבר ראש המוסד ומפקד פיקוד המרכז
• אלוף (מיל’) עמרם מצנע לשעבר מפקד פיקוד המרכז
• אלוף (מיל’) ניצן אלון, לשעבר ראש אגף המבצעים ומפקד פיקוד המרכז
• תא”ל (מיל’) דב צדקה, לשעבר ראש המינהל האזרחי באיו”ש
• תא”ל (מיל’) אילן פז (פיצי), לשעבר ראש המינהל האזרחי באיו”ש

קישור ישיר למאמר:
https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-12-31/ty-article-opinion/.premium/00000185-5dbb-d68b-a7ef-7dbb57c20000