הבחירות במרץ 2015 הן אבן דרך נוספת ומשמעותית במסעה הדמוקרטי של מדינת ישראל אל העתיד. שאלת השאלות היא מהו אותו עתיד? האם הוא עתיד של מדינה דמוקרטית יהודית, עם שוויון זכויות וחובות מלא לכל אזרחיה. או עתיד של מדינה דו לאומית, עם אזרחים סוג א ואזרחים סוג ב. האם הוא עתיד עם אופק ותקווה לטווח ארוך או עתיד קצר מועד
רא”ל (מיל’) דן חלוץ | “ידיעות אחרונות” | 16.1.2015
גם אני, כמוכם, התעוררתי מוקדם, אחרי שינה טרופה, לאחר לילה ארוך מול מסכי הטלוויזיה.
השידורים, בכל אמצעי התקשורת, הציגו במשך הלילה את ספירת הקולות בקלפיות, ההולכת ומצטברת לכדי הכרעה בבחירות שהתקיימו אתמול…והרי התוצאות…
האם התעוררנו לבוקר חדש או לבוקר של אתמול, ה 16 במרץ, תלוי בכל אחת ואחד מאתנו. ברצון לצאת לרגע מן האדישות למתרחש בארץ שלנו. במידת הנכונות לממש את חובתנו האזרחית ביום הקובע, בהזדמנות להחליף את מנהג הקיטורים בסלון בימי שישי בהבעת עמדה ביום שלישי.
הבחירות במרץ 2015 הן אבן דרך נוספת ומשמעותית במסעה הדמוקרטי של מדינת ישראל אל העתיד. שאלת השאלות היא מהו אותו עתיד? האם הוא עתיד של מדינה דמוקרטית יהודית, עם שוויון זכויות וחובות מלא לכל אזרחיה. או עתיד של מדינה דו לאומית, עם אזרחים סוג א ואזרחים סוג ב. האם הוא עתיד עם אופק ותקווה לטווח ארוך או עתיד קצר מועד.
על כפות המאזניים עומדות שאלות כבדות משקל הנוגעות לחברה ולכלכלה במדינת ישראל, לביטחון הלאומי והאישי ולסדרי שלטון וממשל.
קביעת סדר עדיפות לאומי חדש/אחר מחייב תעוזה, יוזמה וקבלת החלטות. המשותף לכל הבעיות הוא שפתרונן בא מאותם משאבים לאומיים (משאבי תקציב, אנוש ומנהיגות).
נכון הוא שביטחון לאומי קודם לכל. אך המקרים המצרי והירדני מוכיחים שהשגת הסדרים משרתת את הביטחון הלאומי טוב יותר ממלחמות.
המושג ביטחון לאומי רחב הרבה יותר מבחינתו במשקפי הטרור והאיומים הביטחוניים בלבד. ביטחון לאומי הוא גם ואולי בעיקר, חברה חזקה ויציבה, כלכלה משופרת ותרבות שלטונית שלא מוצאת את מנהיגיה, חדשות לבקרים, בבתי סוהר.
המנהיגות הנוכחית מנסה לזרוע בנו פחד מתמיד בנושאי ביטחון ובדרך זו להסיט את הדיון מן הבעיות האחרות. ראוי לעדכן הציבור כי איראן כבר לא על סדר היום, גזרת חיזבאללה שקטה קרוב לתשע שנים, את החמאס אפילו ראש הממשלה לא הכריע ודאע”ש מטופל על ידי קואליציה רחבה, שאנו לא חלק ממנה.
גם ארוע הטרור בצרפת אינו סיבה לדמגוגיית ההפחדה.
ראש הממשלה, ולאחרונה גם אחרים, העניק לעצמו את כתר “מר ביטחון”. למזער, זה מעורר תמיהה לאור הבסיס העובדתי. לא כל חייל/קצין בסיירת מטכ”ל הופך ל”מר ביטחון”, הדברים מתחזקים לנוכח “ההצלחות” הביטחוניות.
ביטחון אמיתי מושתת על שניים, צבא חזק, מיומן ומאומן, וגבולות מוגדרים, מוסכמים וברי הגנה.
צה”ל יוכל להגן על כל קו גבול שיוגדר על ידי הדרג המדיני.
ראוי להזכיר שהניצחון הצבאי הגדול ביותר (לאחר מלחמת העצמאות) הושג ב 1967 מקו הגבול שהיום מוצג, על ידי ההנהגה המדינית, כבלתי ניתן להגנה…
מדינות ערב הניחו לפתחנו את היוזמה הערבית, המבוססת על יוזמה סעודית, הקוראת להסדר אזורי, הכולל את הסדרת הנושא הפלסטיני כחלק ממנו. מדינות ערב המתונות רואות איתנו עין בעין את האיום של איראן והאיסלאם הקיצוני. אנו צריכים להגיב ביוזמה ישראלית. אף אחד לא יבטיח שזה יצליח אבל אי אפשר שלא לבדוק זאת ברצינות.
ניהול סיכונים הוא דרישת יסוד ממנהיגות אך נדרש לנהל, באותה מידה, גם את הסיכויים.
על מנת שלא נשאל את עצמנו בבוקר ה 18 במרץ: האם אלה התוצאות שרצינו לראות? האם הכיוון שמדינת ישראל לוקחת הוא נכון? עלינו להצביע, לממש את חובתנו האזרחית העליונה. הצבעה בבחירות היא קודם כל בחירה באפשרות להשפיע על עתידנו.
קראתי חלק מהמאמרים של הקצינים הנכבדים. אין לי ספק שבעניין בטחוני, כמו מלחמה אתם בעלי המאה, אך בעניין מו”מ אתם חלשים ואפילו מאוד.
הגישה שלכם לכל רוחבה באה לביטוי מכוחכם שהיה בעבר, היום אתם בשוק, היום אתם צריכים להתמודד מול שכנים קשי עורף.
ממלחמת יום כיפור ועד היום אנחנו מהלים מו”מ רק עם עצמנו.
אין אדם בישראל שלא רוצה שלום. ביבי ציין את ההזדמנויות החדשות באזור, כך שזה לא המצאה של מר שביט.
ביילין וברק נתנו מעל ומעבר, אך הם רצו עוד. לנו זיכרון קצר, במיוחד לכאלה שרוצים פתרון אינסטנט.
אמרו ש” מנסים להפחיד אותנו עם איראן” זו אמרה מאוד מסוכנת, במיוחד מאדם שנתפס ביטחוניסט. הגישה הפטרונית שאני ואפסי עוד, הרי אם אני אלוף אני אלוף בכל, לא ולא ולא!. אתם אלופים הייתם בצבא היום צריך להתמודד בשוק, רבותי הקצינים זו אופרה אחרת!. כאן אין פקודות, פה יש כיפוף ידיים, דרך הראש.
אין לי ספק באהבתכם למדינה, אני מקווה שזה הדדי, אך מזה לבא ולנצל יוקרא צבאית ככל שתהיה ולנסות להשפיע דרכה פוליטית, זו טעות ואולי אפילו לא הוגנות.
ניהול מו”מ עם שכן שעוד לא הפנים שצריך גם לתת ולא רק לקחת, מלמד הם לא שם, ואנחנו מזמן שם.
הרמיזות שיש רצון למלחמת דת, זו גישה מסוכנת ומוכיחה חוסר הבנת הנקרא.
המיעוט הפנאטי קיים באזור, כי זה טיבו וטבעו של אזור זה.
צריך ללכת בחשיבה בונה ולא בגישה מתנשאת כמו שאני קורא, כאילו אלוהים נתן רק לכם כל החוכמה והידע.
אסור לנצל חולשת העם בגישה ובהערצה כלפיכם, כאנשים מובילים ולתת רמיזות פוליטיות.
אני כאדם בעל ניסיון שניהל מו”מ אלפי פעמים, גם עם בני הדודים, יכול להגיד שניהול מו”מ אתם אינו קל.
רבותי המדינה יקרה לכולנו, אנחנו צריכים סבלנות ללא קץ מול אנשים קשים, שיודעים לנצל מצבים גם אם הם אינם צודקים ולהפוך אותנו לרשעים.
לסיום אל תנצלו את הברזלים שכבר אינם, זה מסוכן לכולם.
מר ידלין קבע שביבי קירב את האיראנים לגרעין. זו אמרה חסרת אחריות ומסוכנת, לנצל עמדה בכירה ולהפוך זאת כקרדום לתפור בו, רק לקדם עמדה פוליטית, זה אסור!.
אני אינני מחסדיו של ביבי, אך בימים קשים אלה הוא הטוב ביותר!.
בכבוד רב עו”ד מרדכי (מורד) דוד פ”ת.
מאמר חזק , קצר ומשכנע
דבריו של דני חלוץ נכונים ומדויקים. במהלך החודשיים הקרובים צפוי ראש הממשלה להשמיע בכל הזדמנות את הביטוי “חסרי אחריות” בהתייחסותו לרשימות האחרות, בעיקר זו של האיחוד הציוני. נכון וחשוב על כן להיערך במענה לשאלה: מה משמעות המושג “אחריות” בהקשר הובלתה של מדינת ישראל בנתיבי ההסטוריה. מנהיגות מחייבת שלושה תנאים: הראשון – שהמנהיג יודע לאן מועדות פניו, השני שהמנהיג יודע את הדרך אל המטרה, והשלישי שלמנהיג יכולת להוביל את העם בדרך ליעד (מה שמכונה כריזמה). בחודשיים הקרובים חייב כל אזרח להציב למועמדים את השאלה: לאן תנהג אותנו? מה היעד אליו תכוון את מרכבת המדינה לקראת 2025? מועמד שאינו יכול לענות בצורה בהירה וחדה לשאלה זו, בהגדרה אינו יכול ואינו ראוי לקחת את ההגאים לידיים.
ועוד שאלה לכולנו: מה יקרה אם יהיה פיגוע טרור בישראל במהלך החודשיים שנותרו? כדאי להכין תגובה טובה ואמינה לאירוע כזה שלבטח ייטיב עם התפישה הנוכחית של הנהגת המדינה.