סיור לימודי בעוטף עזה (24/4/2015)

תנועת “מפקדים למען ביטחון ישראל” פועלת ברוח החזון והמטרות שלה ונמצאת עתה בעיצומו של תהליך גיבוש האסטרטגיה ותכנית הפעולה שלה לתקופה הבאה.

כחלק מתהליך העבודה אנו מקיימים סידרה של פעולות שמטרתן להעמיק ולבחון מחדש גישות ועמדות שונות ולהציג עמדות ברורות בסוגיות השונות הנוגעות לביטחון הלאומי של ישראל ומהן לגזור את תכנית הפעולה שלנו לעתיד.

ביום שישי ( 25/4/2015) התקיים סיור בעוטף עזה בהדרכתו של אל”ם (מיל’) שאול אריאלי, מי שהיה מפקד החטיבה הצפונית בעזה, שימש כסגן המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ולשר הביטחון (1997-1999), ועמד בראש המנהלת להסכם הביניים בגדה המערבית וכראש המנהלת להסדר הקבע‏.

הסיור התקיים לאורך קו הגבול מנתיב-העשרה בצפון ועד כרם-שלום בדרום, והשתתפו בו כ-60 מחברי ותומכי התנועה.

לסיור היו מספר מטרות:

1. לחדש את ההיכרות של החברים עם “ההיסטוריה” של רצועת-עזה, החל ממלחמת העצמאות, חילופי השטחים בין ישראל ומצרים ב-1950, מהפדאיון ועד לחמאס.
2. הכרות עם ההצעות השונות שעלו במו”מ על גבול ישראל-פלסטין באוסלו, ז’נבה ואנאפוליס ומשמעותם של חילופי שטחים על יישובי עוטף עזה.
3. לראות מקרוב ולהבין את הנפיצות של רצועת עזה לאחר מבצע “צוק איתן”.
4. להכיר ממקור ראשון את הקשיים ומצוקת תושבי עוטף עזה לאחר מבצע “צוק איתן”, מפי אל”ם (מיל’) נירה שפק, תושבת כפר-עזה ומפקדת המרחב מטעם פיקוד העורף.
5. הצצה ראשונית על מערכת היחסים במשולש: ישראל-מצרים-חמאס/הרצועה.

 

אין טוב ממראה עיניים

ועל כן, סיור זה, כמו אלו שיבואו אחריו, יאפשרו לחברים לראות את הבעיה מזוויות  נוספות. לא כאן המקום ומוקדם עדיין לקבוע עמדות אך ברור מעל כל ספק שישראל התנתקה מעזה אך עזה לא התנתקה מישראל, נהפוך הוא, התלות גברה ומאז סגירת מעבר רפיח על ידי המצרים עזה תלויה, באופן מוחלט בישראל.

• ברצועת חיים כיום כ-1.8 מיליון תושבים ובתוך 5 שנים יתווספו עוד 500,000 נפש. פרוש הדבר צפיפות של 5,800 בני אדם לקמ”ר.
• 51% מהאוכלוסייה הם בני 17 ומטה עובדה שמבשרת גידול בילודה.
• התמ”ג לנפש הולך וקטן ועומד היום על 1,273 דולר. 71% מהמשפחות נזקקות לכספי סיוע לצרכי קיום.
• השטחים המעובדים הצטמצמו בעקבות המבצע האחרון ואחוז מי האקוויפר, הראויים לשתייה, עומד על 10% ועל פי תחזיות ב-2016 גם זה לא יהיה.
• לכך יש להוסיף, להשלמת התמונה, מצוקה קשה בתחום הבריאות, החינוך, הספקת החשמל ועוד.

במבצע “צוק איתן ” תושבי הרצועה הוכו מכה קשה. 1 מכל 1,000 תושבים נהרג, 1 מתוך 250 נפצע, רבע מהאוכלוסייה נעקרה מביתה ואלפי בתים נהרסו ודבר לא נעשה בכיוון שיקום הרצועה. ישראל אומנם מקילה בזמן האחרון על מעבר סחורות לרצועה אך אין בכך כדי לפתור את הבעיה.

“סיר הלחץ” הזה מונח על פתחה של ישראל והוא על סף פיצוץ.

הפתרון איננו צבאי וזו משימתו העיקרית של ראש הממשלה, להוביל מהלך אזורי ובינלאומי לפתרון  שירחיק את המלחמה הבאה.

המדיניות הנוכחית של “ניהול הסכסוך” או שמירה על הסטטוס קוו, אולי נוחים לממשלה ומרדימה את הציבור, אך מזמינה את העימות הבא ומחזירה שוב את הכדור למגרש של צה”ל ולשולחנו של הרמטכ”ל שיעמוד בפני אותן דילמות שעמדו קודמיו והתוצאה תהיה דומה אולי קשות יותר מאילו של המבצעים הקודמים.